להיות שם
בויאן
27.10.21
17.12.21
נפתחת:
ננעלת:
תערוכת יחיד
אוצרת: מאיה במברגר
בשנת 2015, שנה וחצי לאחר שעבר עם משפחתו לעיירת הולדתו וידן שבצפון בולגריה, הציג בויאן בגלריה רו-ארט את התערוכה ״לוכד הבלונים״ ובה ציורי אגדות פרועים בתוך נופי ילדותו. בתערוכה הנוכחית, שנפתחת שבועות ספורים לאחר שיבת המשפחה לישראל, מוצגים ציורים גדולי מימדים העוקבים אחר חיי המשפחה ב״יקום המקביל״ של וידן.
בעבודה ישו על ים כנרת, אחר ציור של אז׳ן דלקרואה בשם זהה, מתוארת המשפחה מפליגה בלב ים. הצייר לוקח על עצמו את תפקיד המנהיג המנווט את הספינה לחוף מבטחים, בעודו מתעד את המסע על הקנבס. מושאי ציוריו - בת זוגו ושני ילדיו - מככבים בציורים בתערוכה כשהם משייטים בין מרחבים מציאותיים לנרטיבים פנטסטיים. אלו אינם דיוקנאות מהתבוננות אלא הרכבות ציוריות שנבנות תוך כדי תהליך. בדומה לאטריבוטים של אלים יווניים, או קדושים נוצריים, כל ציור מתחיל מתוך תכונה פנימית של גיבורו שמוצאת נקודת אחיזה חזותית בתווי פנים או בתנוחת גוף. כך נולד משא ומתן ציורי ביניהן, וההיכרות האינטימית הופכת בהדרגה את המצויר למזוהה ובה בעת מקצינה ומחצינה את דמותו.
בציור מארי אנטואנט חיבתה של אפרת - בת הזוג של האמן - לפרחים מתפרצת ממנה החוצה ונחגגת בתפאורה עשירה בטקסטיל מרובה דוגמאות, כשמאחוריה ניבטים מבעד לחלון גני לוקסמבורג המלכותיים של פריז. בדוקטור דוליטל, זוהי אהבתה של בתו לבעלי חיים שמתגלמת בפמליית חיות הבר המורכבת מהתרנגול המשפחתי, נחש המחמד והארנבת של דירר.
מקורות ההשראה של האמן כוללים ציור מתקופת ימי הביניים, אוצרות משווקי פשפשים והעושר הצבעוני והאקלקטי של הפקות האופנה של בית גוצ׳י. אלה מתארגנים בציור מבעד לאהבתו לעיוות של פיקסו. הנאמנות לאמת ולכיעור שנלכדים במגע הראשון עם הבד מעוררים לא אחת את תרעומת המצוירים. בויאן מספר על תהליך העבודה שלו: ״פעם מישהו אמר לי שאני מצייר את הטעויות של עצמי. כשאני בונה ציור אז יכול להיות שבטעות אני צובע את הפנים באפור. קל לשים ורוד מעל, אבל אני בוחר לא לתקן. אני פשוט מצייר את מה שקרה. אנשים שוכחים שציור הוא ציור.״
התערוכה מלווה במהדורת פקסימיליה של ספרון ציורים שהאמן יצר עבור בתו סופיה.
